מהרגע שהתחילה ה"מחאה החברתית" בישראל אני בקושי מצליח לכתוב. אם זה בגלל שרוב הזמן ישנתי באוהל ולא הייתי ליד המחשב, ואם זה בגלל העומס הרגשי והמנטאלי, אני לא יודע. מה שחשוב הוא שסוף סוף הצלחתי להתיישב ולהוציא מעצמי הרבה דברים שרציתי לומר. הדברים המובאים מטה עמוסים במידע ובקישורים, וחשוב לי להדגיש שניסיתי להביא כאן מגוון של דעות ופירושים, ולנסות להשאר אובייקטיבי ככל הניתן. מכאן חשוב לי להדגיש- אני לא בהכרח מסכים עם כל מה שכתוב באתרים אליהם אני מפנה במאמר זה, ומציע להתייחס אל הכל כאל נקודות למחשבה ולא כאל אמת צרופה. (וזאת עצה לחיים גם בלי קשר לכאן ולעכשיו).

דבר נוסף שאני רוצה לציין לפני שאכנס לעומק הדברים, הוא שהתהליך שעברתי באופן אישי בשנים האחרונות משתקף במהלך הדברים הכתובים כאן. וגם אם נמנעתי מלהזכיר דברים כמו פסטיבל אקטיביזם שהיה בעל משמעות עצומה לעיצוב תפישת העולם שלי, וכיווני מחשבה אחרים, ניסיתי לצייר כאן מפת דרכים, שיכולה לעזור לקחת את הסיטואציה הנוכחית, ולהשתמש בה ובדברים שעלו במהלך הקיץ הזה, על מנת להרחיב את אופקי המחשבה, ולהוסיף זוויות נוספות לדרך בה כל אחד ואחת מאיתנו מסתכלים על העולם, על החברה, ועל עצמנו. איינשטיין אמר פעם "לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה שהשתמשנו כשיצרנו אותן". ובהקשר הזה, אני חושב ומאמין שהגיע הזמן לשנות את צורת המחשבה שלנו, כדי לפתור את הבעיות מולן אנו ניצבים, או בניסוח שאני מעדיף יותר: כדי להתמודד בהצלחה עם אתגרי התקופה. ומתחילים מההתחלה.

הקיץ האחרון היה ללא כל ספק, אחד החשובים בתולדות ישראל.