כמי שהיה שותף למחאה החברתית ומייחל לשינוי ולצדק חברתי אמיתי, שזה אומר שינוי הדרך פשוט לפרמט את המדינה מחדש מבחינת חוקים חברתיים, חלוקה צודקת שתשקף ותכבד את כול האזרחים ואוסף הגלותיות שיש כאן ושותפים לבניית המדינה היהודית בזכויות וחובות כלפיה וכמובן כלפי אזרחיה ,אני יושב וחושב אחרי שהסתיימה המסיבה של הקיץ ובין היתר עושה חשבון נפש כאשר הנשמה עדין לא רגועה למרות הניצחון של הרוח שהשגנו ושינוי החשיבה.

אני יודע שאני כמו כולם או עוד הרבה לא חף מאחריות לתוצאות ומבלי להיכנס לרשימת השמות מתוך הכרות מאוד אישית עם הנפשות שפעלו והובילו את המחאה ועם עוד המון חברים מדהימים שהכרתי ונשמות טובות ושעושים גם בימים אלה הכל כדי שהנושא יביא לתוצאות שכולנו מייחלים להם שיגיעו כבר שנים אני חש רצון לפנות לכולם ולומר להם כולנו בני אדם ומותר לנו לטעות אבל המציאות גדולה מאיתנו וכמובן האחריות שעל כל אחד מאיתנו קודם כול חייב לעצמו ובטח לילדינו ולעתיד טוב וצודק יותר ולכן אסור לנו לתת לכך לדעוך ועל כולנו מוטלת האחריות להתאחד וטובה שעה אחת קודם ולמקד מטרות שוב.

כמובן שזה מחייב אותנו לפני הכול לזכור שישנם עוד אנשים שישנים ברחובות וחלק גדול מאיתנו חזרו למיטה חמה והביתה, ולהבין שהכוח הוא בידיים שלנו אם רק נדע לפרגן ולהודות בטעויות שעשינו כתוצאה מאגו מנופח ואין לי ספק שזה לא בכוונה להכשיל חלילה, אז קדימה חברים ארץ ישראל היא מאילת עד לגולן ואסור להשאיר שום חבר או אזרח שלא יהיה חלק מהפתרון ולא מהבעיה, דייי!!!

אם נשמע יום יום את הגששים בתוכנית "עובדים עלינו עבודה עברית" ולהבין שמאז זה נכתב חלפו 32 שנה ולפני כן עברנו עוד ארבעים שנה במדבר הישראלי על ידי מפלגות אחרות, ולצערנו הרב אנחנו עדין מקבלים את אותה הגברת רק בשינוי אדרת, פעם זה מפלגת העבודה, פעם מערך, פעם ליכוד, ופעם קדימה או אחורה אם ישראל ביתנו ושס... ודיי אם נזכור את כל זה כדי להבין את כובד האחריות של כולנו, אז בהצלחה חברים.